מישוש הדופק כשיטת איבחון היתה נהוגה כבר בתקופות קדומות על ידי רופאים בתרבויות שונות בעולם העתיק. עם התפתחות מדע הרפואה, נזנחה השיטה על ידי העוסקים ברפואה המודרנית והיא נשארה נחלתם של מטפלים בשיטות ריפוי מסורתיות כגון הרפואה הסינית, הטיבטית וההודית (איורוודה). הרופאים היוונים שלטו בשיטת איבחון זו. ידוע על רופאים יהודים אשר איבחנו על פי הדופק. טוביה הרופא (רופא ידוע מהמאה השבע עשרה) כותב על הדופק: "?הדופק משתנה בהשתנות הגוף והוא מורה על עניינים רבים ונעלמים בהוויות הגוף" (ספר "טובי'ה הרופא"). בספרו "פרקי משה ברפואה" הקדיש הרמב"ם פרק שלם למישוש הדופק וסימניו.
מה ניתן לדעת לפי מישוש הדופק
מישוש הדופק יכול למסור למטפל את המידע הבא: האם הגוף נמצא במצב של עודף או חסר, האם הוא במצב של עודף חום או קור, האם המצב הוא חיצוני או פנימי, האם הגוף נמצא בכושר גופני תקין, האם יש בגוף עודף ליחה או לחות ואיזה איבר הוא האיבר הדומיננטי באותו גוף. יש מצבים של הפרעות בקצב הלב אותם ניתן לחוש בקלות יחסית על ידי מישוש הדופק. בזמן הריון, משתנה תכונת הדופק.
כאשר מטופל מגיע לבדיקה, עליו לנוח מעט כדי שהדופק "ירגע" לפני שבודקים אותו. מטפלים יפנים נוהגים לתת למטופל לבצע מספר תרגילי נשימה לפני הבדיקה. הם מחזיקים בדעה שהדופק לא יראה תמונת מצב אמיתית מבלי ביצוע אותם תרגילי נשימה.
הסינים בודקים את הדופק באזור הפנימי הקרוב לפרקי הידיים בצמוד לעצם הרדיאלית, בנקודות האנרגיה LU7 LU8 LU9 הנמצאות על ערוץ האנרגיה של הריאות.
השוואת הדופק בין יד ימין ליד שמאל
בהשוואת עוצמת הדופק בין יד שמאל ליד ימין, ניתן להבחין שאצל נשים עוצמת הדופק ביד ימין חזק יותר מהשמאלי. זאת משום שבאופן כללי, הדופק ביד שמאל מציג את מצב הדם בגוף. גוף האשה מתאמץ יותר בייצור דם, לכן הצד הזה נוטה להראות יותר חולשה. אצל גברים רואים מצב הפוך, בו הדופק השמאלי חזק יותר מהימני, המייצג את מצב האנרגיה בגוף.
הבדלים אלה בעוצמת הדופק הם טבעיים וצפויים. אולם כאשר הם עוברים את גבול היחסיות הטבעית שלהם, או כאשר יחס העוצמה בין ימין לשמאל מתהפך, אז מתייחסים למצב כחוסר הרמוניה. בנוסף, כל אחת מהנקודות בהן נבדק הדופק, מראה את מצבו של אבר פנימי חשוב.
החלוקה לעומק
כאשר אצבעותיו של הבודק חשות וממששות את הדופק הן מפעילות לחץ על גבי העור במקום הבדיקה. המרחק (מספק מילימטרים ספורים) אותו עוברות האצבעות עד שהן מגיעות ללחץ המירבי ("עד העצם") מחולק לשלוש: החלק העליון, הוא בזמן בו האצבעות כמעט ואינן מפעילות לחץ על העור, החלק העמוק, האמצעי, בו האצבעות חשות שהן לוחצות את העור עד הסוף, כלומר "עד העצם", והעומק האמצעי, שהוא בין החלק העליון והעמוק.
תכונות הדופק
תכונת הדופק היא התחושה של מה הדופק "משדר" למוחו של הבודק דרך אצבעותיו. קצרה היריעה כאן מלהסביר את תכונותיו של הדופק. חלק מאיכות הדפקים ניתן לתאר באופן מילולי כגון דופק "חלקלק", דופק "מיתרי", דופק "חלול" וכו'.
גם רופאים קדמונים אחרים, לא סינים, נהגו לתאר את תכונותיו של הדופק באופן ציורי. טוביה הרופא מתאר בספרו סוגי דפקים שונים: דופק "גלי", דופק "זנב העכבר", דופק "תולעי", דופק "רך" וכו'.
לאחר שהמטפל לומד להבחין בין סוגי הדפקים השונים, הוא מגיע לתחום שמעבר למילים. לתחום היותר מיסטי של התשדורת המתקבלת מהדופק. בתחום זה, אותו ניתן לרכוש רק לאחר זמן רב של מישוש הרבה מאד דפקים, מרגיש הבודק את מצבו של הנבדק ומזהה דברים אותם קשה לו להסביר. כאן הוא "יודע" את מצב הגוף. כאן מתחבר הידע של נקודות האנרגיה למידע אותו חש המטפל. הוא "מרגיש מבפנים" באילו נקודות עליו לטפל על מנת לעזור. תחום זה, כאמור הוא התחום שעל כל מטפל להגיע בכוחות עצמו לאחר שרכש את המיומנות הניתנת ללמידה על ידי מורה.
הרהורים על הדופק
הכלי בעל הכוח הפסיכולוגי החזק ביותר שבידי המטפל היה, ונשאר, היכולת שלו לדעת על המטופל יותר ממה שהוא יודע על עצמו. המודעות של הנבדק לגבי העובדה שהמטפל, בעזרת מישוש הדופק יכול לדעת על המתרחש בגופו יותר ממה שהוא יודע על עצמו, גורמת למעין יראת כבוד כלפי המטפל. יש המנצלים מצב זה להגדלת חשיבותם העצמית ולהגדלת רווח כלכלי על ידי הולכת המטופל שולל בקביעת חוות דעת ובהמלצותיהם לטיפול ממושך. אנשים אלה לא תמיד יודעים לקבוע מצב על ידי מישוש הדופק. מספיקה לכך העובדה שהמטופל מאמין ביכולתם.
תופעה מקבילה ניתן לראות ברפואה המודרנית: אדם הנכנס לחדר המתנה במרפאה עם סטטוסקופ תלוי ברישול על צווארו, אינו זקוק להציג את עצמו. הוא מזמין את הממתינים בחדר "לבדיקה". הם מוכנים לעמוד לרשותו ולחשוף בפניו את גופם. הם אינם טורחים לבדוק את זהותו. ברור להם שהוא הרופא. הרי יש לו סטטוסקופ. אדם זה, בעזרת הסטטוסקופ, משדר לאותם אנשים את המסר המובן מאליו: א. הוא רופא ב. יש ביכולתו לדעת יותר מהם על המתרחש בגופם. ידוע על מקרים בהם מתחזים השתמשו בתרמית זו על מנת לבצע מעשים בלתי מוסריים.
עם כל מה שנאמר על האיבחון בעזרת מישוש הדופק כדאי לתת את הדעת למספר נקודות חשובות:
בראש וראשונה יש לדעת שהיכולת לאבחן בעזרת מישוש הדופק באופן טוב, נרכשת במשך שנים ולאחר מישוש של אלפי דפקים. המאבחן המודרני חשוף לגירויים ויזואליים כגון פרסומות, טלויזיה, רדיו ופרסום חוצות. נוסיף לאלה את המתחים הרגילים של החיים כגון נהיגה ברכב. כל אלה מעכבים מאד את יכולת הריכוז של המאבחן. מנגד, עמדו לרשותו של המאבחן הקדום שלוות נפש ויכולת ריכוז גבוהים יותר.
בזמן לימודי בארה"ב פגשתי את רופאו של הדלאי לאמה כאשר ביקר בבית החולים בו עבדתי. הוצגו בפניו מספר חולים. על פי איבחון הדופק שלהם הוא יכול היה לומר באופן מרשים ומדוייק מה היו הסימפטומים מהם סבלו. מסופר עליו שכאשר נולד, ידעו הנזירים שהוא נשמה של רופא שחזרה לכאן בגלגול חדש על מנת להמשיך במקצוע הרפואה. וכך במשך שנותיו הראשונות למד הילד את חכמת הרפואה הטיבטית בתנאים של בידוד מגירויי העולם. הנזירים בעצם "הזכירו" לו את מה שהוא כבר ידע. היכן נמצא המטפל המודרני שהגיע למקצועו וליכולתו בתנאים כאלו?
בקרב מטפלים רבים קיימת התופעה שהם מאבחנים את עצמם במטופלים שלהם. אנו כמטפלים חייבים להיות מודעים לבעיה זו. לכן, בזמן בדיקת הדופק על המטפל להיות "נקי" מדעות קדומות", ללא צל של החלטה מראש לגבי מצבו של המטופל. תת המודע של המטפל יכול להכתיב לו את ההחלטה הלא נכונה.
לפי הרפואה הסינית המסורתית, תכונתו הכללית של הדופק משתנה בהתאם לעונות השנה כתוצאה מהשינויים האקלימיים ומשינוי המזון המתחלף לפי עונות השנה. אנו, בעולם המודרני חיים במיקרו אקלים ובתנאים של מיזוג אויר והמזון שאנו אוכלים אינו ממש שונה בהתאם לעונות השנה. גורמים אלה אינם מאפשרים את שינוי הדופק כפי שהוא צריך להיות לפי תיאור הכתובים הסינים.
הדופק משתנה בקלות רבה כתוצאה משינויים המתרחשים בגוף. התרגשות, צום, שתיית אלכוהול ולקיחת תרופות משפיעים על תכונת הדופק. נשים רבות משתמשות היום בהתקן תת-רחמי כאמצעי למניעת הריון. התקן זה פועל על העיקרון של יצירת דלקת מקומית המונעת את קליטת הזרע. במקרים לא מעטים, אצל נשים שהחלו להשתמש בהתקן, הופיעו תופעות שונות ולרוב לא יוחס קשר בין ההפרעות הללו לבין ההתקן התוך רחמי. לא יתכן שהדופק לא יושפע ממצב שכזה, כאשר מאידך, אין דרך לאבחן את מציאותו של התקן תוך רחמי לפי הדופק. דוגמאות אלו ממחישות את הקושי בהופעת דופק באיכות המתאימה לאיבחון מדוייק.
אם נתבונן על רוב הבעיות אתם צריך המטפל הסיני להתמודד אנו רואים מגוון של בעיות כאב: כאבי גב, כאבי ברכיים, כאב ראש, כאבי מחזור, כתבי כתפיים ומפרקים. לכל אחת מהבעיות הללו יש קבוצת נקודות מרכזית שבכל מקרה יש צורך לטפל בהן. קשה למצוא מצב בו בדיקת הדופק תשנה את בחירת נקודות הדיקור ברוב המקרים הללו. למעשה, כמעט כל נתון אפשרי שהדופק אמור לתת לנו, ניתן להשיג בקלות על ידי איסוף נתונים בתשאול ובהתבוננות על הלשון.
בהשוואה לאמצעי האיבחון הנוספים העומדים לרשותנו, כגון התבוננות על הלשון, התבוננות על ההפרשות כגון שתן, ואיסוף נתונים על ידי תשאול המטופל, עומד איבחון הדופק במקום נחות. כל מה שניתן לראות על ידי שיטות האיבחון האחרות אינו משתנה כפי שהדופק יכול להשתנות. מכאן שאיבחון לפי הדופק יכול להראות תמונה שונה בתכלית מהמציאות.
טוביה הרופא, מסביר בספרו את נחיתות ואי אמינות בדיקת הדופק בהשוואה לאיבחון על ידי התבוננות על השתן:
"אם ישאל השואל מי אמיתי (אמין) ובטוח יותר, בדיקת השתן או בדיקת הדופק, התשובה היא שהשתן אמיתי (אמין) יותר מהדופק? משום שהדופק משתנה מסיבה קלה ..."
(מתוך ספר מעשה טובי'ה, 1797 למיניינם).
מאידך, הידע של איבחון הדופק יכול להביא תועלת רבה במקרים בלתי צפויים. לפני מספר שנים ליוויתי מטופל לפגישה עם הרופא המרדים לפני ניתוח פרוסטטה שהיה מיועד להתבצע למחרת. הרופא שאל את החולה כיצד הוא מרגיש, הסביר לו מספר דברים על העומד להתבצע למחרת ואיחל לו הצלחה ולהתראות בניתוח. חזרתי עם החולה למיטתו ולפני שפניתי לדכי בדקתי את הדופק שלו. להפתעתי גיליתי דופק לא סדיר באופן בולט וברור. לאחר שהערתי את צומת ליבו של הרופא למצב זה הוא דחה את הניתוח במספר ימים. מסתבר שהפרעת קצב הדופק היא אחת מתופעות הלואי לתרופה מסויימת שקיבל החולה והרופא לא היה מודע לכך. במצב כזה היתה סכנה לבצע הרדמה כללית. לאחר מספר ימים בהם הופסק השימוש בתרופה חזר קצב הדופק לקדמותו.
אני מכיר מספר אנשים בעלי כשרון "על חושי" לאיבחון מצבים בריאותיים. הם אינם עוסקים בטכניקות איבחון כל שהם. הם פשוט "יודעים". יכולתם באיבחון מדהימה ועולה בהרבה על יכולתו של כל מטפל אחר שאני מכיר. סגולתם באיבחן מצבים עולה לעין שיעור על יכולתו של איבחון בעזרת מישוש הדופק.
המסקנות אותם ניתן להסיק מהאמור לעיל הם שאיבחון על ידי מישוש הדופק הוא דבר קשה להשגה, הוא מעניין ויכול לעיתים לעזור, אולם אין השיטה הזו הכרחית בעבודתו היום יומית של המטפל ואין היא, בהכרח המדד הגבוה ביותר בהחלטה לגבי בחירת נקודות אנרגיה לטיפול.
מלמד רפואה סינית בגישה ישירה, פשוטה ותמציתית. מנהל את בית-הספר הירושלמי לרפואה סינית, ומלמד במרכז י.ד. שלוס בתל-אביב.
http://www.acuisrael.com